<h1>סמ"ג עשין סימן ע"ג</h1>
<h2>דף מ.</h2>
וכן אם היה שם עד אחד בלבד ובעל הבית טוען שגזול הוא כלי זה בידו והלה אומר לקוח הוא בידי או בחוב גביתיו או שלי היה ופקדון הוא אצלך הרי זה חייב להחזיר הכלי לבעליו בלא שבועה שאילו היה שם שני עדים היה חייב לשלם ועכשיו שאין שם אלא עד אחד חייב שבועה (רמב"ם גזלה פ"ד הי"ג) דאמר מר כל מקום ששנים מחייבין [אותו] ממון עד אחד מחייב[ו] שבועה. והרי זה מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע שהרי אינו מכחיש העד וכל המחוייב שבועה ואין יכול לישבע משלם (ע"פ המשך רמב"ם שם) כך דן רב אלפס (שם דף כ"ח ב') בדין אחד שבא לפני גאון כעניין זה. לפיכך אם כפר ואמר לא נכנסתי לביתו ולא נטלתי כלום הואיל ואין שם אלא עד אחד והוא מכחישו הרי זה נשבע שבועת התורה שלא לקח מביתו ונפטר (ע"פ רמב"ם שם).
<h2>דף מד:</h2>
קנס קנסו חכמים לגזלנין שיהא הנגזל נאמן על כל מה שיטעון ונוטל מן הגזלן והוא שיהיה זה מוחזק שגזלו בפני [שני] עדים (רמב"ם גזלה פ"ד ה"א ע"ש) והוא ששנינו בפרק כל הנשבעין (שבועות מ"ד ב') ואלו נשבעין ונוטלין השכיר והנגזל וכו'. כיצד היה נכנס לתוך בית חבירו למשכנו בפני עדים ולא היה תחת כנפיו כלום וכשיצא ראו כלים מוטלין לו תחת כנפיו ולא ידעו העדים מה הן, בעל הבית אומר כך וכך גזלתני בין שאמר הגזלן מעולם לא נכנסתי ולא נטלתי ולא גזלתי בין שאמר נכנסתי למשכן כמו שאמרו העדים אבל לא נטלתי ולא היה תחת כנפי אלא כלים שלי בין שאמר נטלתי כלי זה ובעל הבית ט[ו]ען שנטל כלי זה וכלי אחר בעל הבית נשבע בנקיטת חפץ ונוטל כל מה שטוען (ע"פ רמב"ם שם ה"ב ע"ש), בד"א שטוען דברים שהוא אמוד [בהן] או שהיה אמוד שמפקידין אצלו הדברים שטען כמו שמוכיח גבי טענו כסא דכספא בפרק כל הנשבעין (מ"ו ב') ובפרק הכותב (כתובות פ"ה ב') ובפרק הכונס (ב"ק ס"ב א'), וגם טען בדברים שאיפשר שינטלו תחת כנפיו כמו שהעידו העדים (ע"פ ה"ג שם). ראוהו עדים שנכנס למשכן [את] חבירו ולא ראוהו בעת שיצא או שיצא ואין נראה תחת כנפיו כלום ובעל הבית אומר כך וכך נטל, אפילו אמר מעולם לא נכנסתי ולא נטלתי ומכחיש העדים הרי זה פטור, שאם אמר נכנסתי ולא נטלתי נשבע שבועת היסת שלא נטל כלום והולך שאיפשר שנכנס לגזול ולא גזל (ע"פ ה"ד שם ע"ש) ואף על פי ששמעו העדים שנתפאר בכך והטעם כדאמר רב נחמן בפרק כל הנשבעין (מ"ו א') דעביד איניש דגזים ולא עביד. היה עד אחד מעידו שנטל כלים תחת כנפיו ואינו יודע מה הן והוא אומר לא גזלתי כלום או שאומר בחובי נטלתי הואיל ואין העד יודע מה שהיה תחת כנפיו הרי זה נשבע בנקיטת חפץ שלא גזל שאין מוחזק בגזלנות אלא בשני עדים (רמב"ם ה"ה שם ע"ש ובמ"מ). בפרק כל הנשבעין (מ"ו ב') אמר רב פפא כשם שבעל הבית נשבע ונוטל מן הגזלן כך שומר של בעל הבית אפילו אשתו של שומר נשבעת שזה נטל כך וכך ומשלם הגזלן (לשון הרמב"ם שם ה"ו). לא היה שם אלא שכירו או לקיטו של בעל הבית אין נשבעין ונוטלין דבעי לה רב פפא ונשאר בתיקו, ואין הנגזל יכול לישבע שהרי לא היה בבית בשעה ש[נ]גזל ואין העדים יודעין מה נטל תחת כנפיו כדי לחייב הגזלן להחזיר, ואין משביעין הגזלן מפני שהוא חשוד על השבועה, וכיצד עושין בדין זה בעל הבית מחרים חרם סתם על מי שנטל מביתו כלום ואינו מודה בב"ד ואפילו הודה הגזלן מקצת מחזיר המקצת שהודה [בה בלבד] שהרי אין הבעל הבית טוענו טענת ודאי (ע"פ רמב"ם שם הל' ז'—ח').
<h2>דף מז.</h2>
בפרק חזקת בתים (ב"ב ל"ג ב') ובשבועות (מ"ז א' ורש"י) מפרש מעשה באחד שחטף לשון של כסף מיד חבירו בפני עד אחד ובא החוטף ואמר חטפתי ושלי חטפתי ופסק רבי אבא להחזיר מפני שהוא מחוייב שבועה בעד אחד ואינו יכול לישבע שהרי הודה כמו שאמר העד, ואילו לא היה שם עד כלל היה נשבע שבועת היסת ששלו חטף (ע"פ לשון הרמב"ם גזלה פ"ד הי"ד) דמגו דאי בעי אמר לא חטפתי השתא נמי כי אמר חטפתי ודידי חטפתי נאמן אבל עתה שיש שם עד אחד צריך שני דברים אם יטעון לא חטפתי שישבע וגם יכחיש העד ואין לנו לומר מגו בעניין זה (ב"ב ל"ד א' תד"ה הוי). ואילו היה מכחיש העד ואומר מעולם לא חטפתי היה נשבע שבועת התורה שלא חטף, וכדין זה דנין בכל כיוצא בזה בכל מקום (המשך לשון הרמב"ם שם). חטף ממנו זהובים בפני עד אחד והוא אומר שלי חטפתי ועשרים היו אף על פי שאין העד יודע כמה חטף הרי זה משלם העשרים שהרי זה יודע בודאי שזהובים חטף ואילו היו שם שנים היה חייב לשלם ונמצא בעד אחד מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע כאשר בארנו (ע"פ לשון הרמב"ם שם הט"ו). אמר החוטף עשרים חטפתי והכל שלי [הן] והנגזל אומר ארבעים חטף הואיל ואין העד יודע מניינם הרי זה משלם עשרים שהודה בהם שחטפן וישבע שבועת התורה על השאר שהרי נתחייב במקצת (לשון הרמב"ם שם הט"ז), ורבינו משה פסק (שם ומשיג על הדין הנ"ל) שישבע שבועת היסת שהרי לא הודה בכלום אלא אמר את שלי חטפתי. נכנס לביתו של חבירו שלא בפניו ונטל משם כלים בפני עד אחד ואין העד יודע כמה נטל הרי בעל הבית אומר עשרים כלים היו לי בביתי והגוזל אומר לא נטלתי אלא עשרה והם שלי חייב להחזיר העשרה מפני שהוא מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ואינו נשבע על השאר אפילו שבועת היסת מפני שאינו יכול לטעון על הגזלן טענת ודאי (רמב"ם שם הי"ז).
הטוען את חבירו ואומר לו גזלתני מנה אם ענהו זה ואמר לא גזלתיך נשבע שבועת היסת כדין כל נתבע, ואם הודה שגזלו חמשים משלם חמשים ונשבע שבועת התורה על הנשאר כדין כל מודה במקצת שהרי לא הוחזק גזלן בעדים, וכן הטוען את חבירו שנכנס לביתו וגזלו כלים והוא אומר דרך משכון לקחתים בחוב שיש לי אצלך ובעל הבית אומר אין לך בידי כלום אף על פי שהודה שמשכנו שלא ברשותו הואיל ואין שם עדים שמעידים [שגזל] הרי זה נשבע וגובה חובו מן המשכון שהפה שאסר הוא הפה שהתיר (ע"פ רמב"ם גזלה פ"ד הי"א) וכן יש לדקדק מההיא נסכא דרבי אבא (שבועות מ"ז א'). ולפי זה הא דגרסינן בירושלמי (שבועות דף ל"ב ב' ע"ש) חד בר אנש קם עם חבריה בשוקא ארום סכינתיה, פירוש אמר סכיני הוא זה שבידך א"ל לית סכינא הדא נפק מתותי ידי עד דאת יהיב לי כל מה דאית לי בידך אתו לקמיה דשמואל אמר ליה זיל הב ליה סכינתיה וזיל דון עימיה, יש לפרש שלקח הסכין בפני עדים. ראוהו [עדים] שנכנס לתוך ביתו של חבירו שלא בפני בעל הבית ונטל משם כלים (ו)אף על פי שהוציאם מגולים ואף על פי שבעל הבית עשוי למכור [את] כליו אם טען ואמר דרך גזל לקחן והלה אומר ברשותך באתי ואתה מכרתם לי או נתתם לי במתנה או בחוב שיש לי אצלך תפסתים אינו נאמן, שכל הנכנס לבית חבירו שלא בפניו ונטל כלים משם והוציאם בפני עדים הרי זה בחזקת גזלן (רמב"ם שם הי"ב). שדברי רב יהודה שאמר בענין זה בפרק כל הנשבעין (מ"ו ב') נאמן מדבר בפני בעל הבית שאם לא תפרש כן יקשה לך למה אמר ריש לקיש הגודרות אין להם חזקה בפרק חזקת הבתים (ב"ב ל"ו א') ק"ו ומה דברים שנודע לנו בבירור שלא תפסן בפני בעל הבית נאמן לומר לקוחין הן בידי הגודרות שספק הן לא כל שכן וכן מאותו מעשה דעיזי דאכלי חושלא בנהרדעא בפרק חזקת בתים (שם) יש להוכיח שדברי רב יהודה בפני בעל הבית כאשר בארנו, וכן מפרש בשערי שבועות דרב אלפס. לפיכך מחזיר הכלים לבעל הבית ואין כאן שבועה שהרי העדים ראו מה שגזל ויחזיר וחוזר ותובע מה שיטעון והדין ביניהם (ע"פ רמב"ם שם).
